סיבט תעשיות בע"מ ואח' נ' סנטרל קישטן בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת שכנגד) בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת (הנתבעת שכנגד).

התביעה והתביעה שכנגד מתבררות בפסים של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214יג (ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תינתן ההחלטה על יסוד הבקשה והתשובה.

הרקע לבקשה

במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המבקשת לחיוב המשיבה בתשלום סך של 8,658 ₪, חוב אשר לטענת המבקשת נותרה חייבת המשיבה בעקבות הזמנתו של סוכך והתקנתו על ידי המבקשת במסעדה אותה הפעילה המשיבה. בתגובתה לתביעה, טוענת המשיבה, בתמצית, כי הסוכך הוזמן על יסוד מצג לפיו תואם הסוכך את דרישות העירייה בכל הנוגע לרישוי עסקים. בפועל, התברר שלא כן הדבר והמשיבה נאלצה לפרק את הסוכך.

בעקבות מתן הרשות להגן למשיבה, הגישה המשיבה תביעה שכנגד ובמסגרתה עתירה לחיוב המבקשת בתשלום סך של 20,000 ₪. לטענת המשיבה, סכום זה מבטא את אובדן הרווח שנגרם לה בשל מעשיה ומחדליה של המבקשת באספקתו של סוכך אשר העירייה אוסרת השימוש בו. נוכח התביעה שכנגד, הוגשה בקשה זו ובמסגרתה עותרת המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערבות להוצאותיה.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, המשיבה עצמה מודה (בסעיף 30 לכתב התביעה שכנגד) כי "קרסה" מבחינה כלכלית, כי המסעדה נשוא התביעה שכנגד נסגרה וכי המשיבה הותירה "חובות רבים". בנסיבות אלו, טוענת המבקשת כי תעמוד מול שוקת שבורה באם תידחה התביעה שכנגד ובאם תחויב המשיבה בהוצאות המבקשת, שלכן יש לחייב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות.

בתגובתה, טוענת המשיבה כי איננה חדלת פירעון, אין לה חובות לרשם החברות או לרשויות כלשהן, חשבונה פעיל והיא פורעת את חובותיה בלא שיתנהלו כנגדה הליכי הוצל"פ כלשהם. עוד טוענת המשיבה כי קשייה הכלכליים נגרמו אך ורק כתוצאה מרשלנות המבקשת, כך שהבקשה חסרת תום לב.

דיון

סוגית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999, בזו הלשון:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה.... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות ... בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד...משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים." (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו])

לטענת המשיבה בתגובתה, הינה חברה פעילה המשלמת את חובותיה. טענה זו מעוררת תמיהה ממשית, שהרי בסעיף 30 בכתב התביעה שכנגד (כמו גם בסעיף 2 לתצהיר מנהל המשיבה, התומך בבקשת הרשות להגן) נכתב במפורש כי המשיבה "קרסה" כלכלית. טענת המשיבה בתגובתה לכאורה עומדת בסתירה לטענותיה הקודמות.

זאת ועוד, טוענת המשיבה שהינה חברה פעילה המשלמת חובותיה. דא עקא, שהפכתי והפכתי בתגובתה, ולא מצאתי כל ניסיון לפרט במה בדיוק עוסקת המשיבה כיום. לא מצאתי כל ניסיון להסביר את אופי פעילות המשיבה כיום ואת מקורות הכנסותיה. אף ניסיון לבחון את תדפיסי הבנק אשר צירפה המשיבה לתגובתה איננו מאפשר מענה לקושיה וכל שניתן לראות בהם הינו יתרת זכות הנכונה ליום התדפיס ואשר כלל לא ניתן לדעת כיצד היא עומדת אל מול חובותיה הנוספים של המשיבה, שאפשר וגדולים עשרות מונים. לפיכך, לא מצאתי בתגובת המשיבה כל ראיה של ממש ליכולתה לשלם את הוצאות המבקשת באם תידחה התביעה שכנגד.

במצב זה, שומה איפה על המשיבה להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב אותה בהפקדת ערובה, כאשר בחינה מדוקדקת של סיכויי ההצלחה בהליך תיעשה רק כשהסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד.

בבחינת טענות הצדדים בכתבי הטענות, לא שוכנעתי כלל ועיקר בטענה שסיכויי ההצלחה בתביעה שכנגד כה גבוהים עד כדי הצדקה שלא לחייב בהפקדת ערובה. טענות המשיבה לפיהן התקנתו של סוכך שאיננו מתיישב עם דרישות העירייה היא לבדה גרמה לקריסתה הכלכלית מחייבות בירור עובדתי מפורט. אכן, אפשר ואפשר שטענות אלו יוכחו ויתבררו כמוצדקות אך בשלב ראשוני זה אין בהן כשלעצמן כדי להצביע על סיכויי הצלחה חריגים המצדיקים את דחיית הבקשה. אף נימוק אחר לשלילת זכותה של המבקשת להבטחת הוצאותיה לא מצאתי ומאידך, מצאתי כי לפי תדפיסי הבנק של המשיבה, הרי שהיא מצויה ביתרת זכות אשר עשויה לאפשר לה להפקיד ערובה כך שיומה יובטח במלואו.

אשר לגובה הערובה, יש לקחת בחשבון את העלויות הכרוכות בניהולו של הליך משפטי, גם לנוכח סכום התביעה אך בלא להתעלם מההשקעה הנדרשת לבירור הטענות. מאידך, יש להתחשב בכך שמדובר בתביעה שכנגד כך שממילא על הצדדים, כולל המבקשת, להשקיע משאבים בבירור תביעת המבקשת עצמה. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני סבור שסך של 5,000 ₪ מהווה סכום ראוי להבטחת הוצאות המבקשת בנסיבות העניין.

אשר על כן הנני מחייב את המשיבה בהפקדת סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט כערובה להוצאות המבקשת. היה ולא תופקד ערובה זו בתוך 14 יום מיום המצאת החלטה זו – תידחה התביעה שכנגד.